- בואו נתחיל מהאשה הכי מעוררת תעבורת רשת בישראל בתקופה הזו, הלוא היא שרת התרבות והספורט מירי רגב. השבוע שמה של רגב עלה לכותרות בשני הענפים הפופולריים בישראל:
- קני סייף, אשר לו מעמד של ספורטאי עילוי, קרי לא שירת בצבא ההגנה לישראל, על מנת שהקריירה שלו בחו"ל לא תפגע ויוכל לתרום לנבחרת בעתיד, קיבל זימון לנבחרת ארצות הברית, הואיל ומחזיק באזרחות אמריקאית. במשרד הספורט, בראשותה של רגב, כבר נעמדו על הרגליים האחוריות. על פי פרסומים, במשרד הספורט רואים את העניין בחומרה ועולים קולות לשלול מסייף את מעמדו ולחייבו להתגייס לצה"ל עם שובו לארץ. בואו נראה רגע מה בעצם סייף עשה – האם סייף הכריז שלא ישחק יותר בנבחרת ישראל? שלילי. האם סייף עדיין זמין למאמן נבחרת ישראל כל עוד לא שיחק משחק רשמי במדי נבחרת ארה"ב? חיובי. אז על מה המהומה? סייף, בינתיים, כולה קיבל זימון. אם אלישע לוי מעוניין בשחקן, יואיל בטובו ליצור עמו קשה ולהסביר לו שהוא בונה עליו למשחקיה הבאים של הנבחרת. לפי הצהרותיו של סייף בנושא, העדיפות הברורה שלו היא לנבחרת ישראל ומאד ייתכן ששיחה כזו ממאמן הנבחרת תסיים את הסאגה ותמנע מסייף לשחק במדי נבחרת ארה"ב, אפילו אם יתבקש לעשות כן. השאלה היא האם הפעם רוצים בנבחרת ישראל ובמשרד הספורט להיות חכמים או כרגיל מעדיפים להתעטף בתחושת צדק מדומיין?
- תיאר זאת יפה שרון דוידוביץ' כשכתב שלספורטאי יש שלושה שיאים: השגת ניקוד משמעותי במשחק (נניח כיבוש שער או סל מכריע במשחק על תואר), סיום המשחק בו הוא זוכה בתואר ורגע ההנפה. בשביל הרגעים האלה ספורטאים עמלים כל חייהם ורובם לא זוכים למעמד. כמה צריך להיות אדם מלא בתחושת אני ואפסי עוד כדי לגנוב לספורטאים את אחד הרגעים הללו? איזו חוצפה יש לשרה רגב לשאוב את כל תשומת הלב מהאירוע? הרי ברור לכל בר דעת שמעשה פרובוקטיבי שכזה לא רק מושך את תשומת הלב באותו רגע, אלא ימשוך אש במהלך הימים הבאים (בדיוק המלכודת אליה אני נופל בסעיף זה ממש). כשהשרה עושה כל שביכולתה להיות מוקד האירוע במאבקים פוליטיים בעניין התרבות זה לא תמיד חינני, אבל אפשר להבין את הרציונל מאחורי המעשה. במקרה הזה אין שום אידאולוגיה או דיבידנד פוליטי שמצדיקים את העניין.
- עכשיו נדבר קצת על ג'אנלואיג'י דונארומה. אם נניח שיש אמת בדברים ולא מדובר על לחץ של הקבוצה מצד אחד והשחקן וסוכניו מצד שני, אזי שהשוער המבטיח קרוב לסיים את דרכו במועדון הפאר המילאנזי. לפי הפרסומים, מדובר על מחלוקת כספית. אם ג'יג'יו אם מעוניין להשתדרג מקצועית, לא היתה כל טענה כלפיו. אם היה מרגיש לא בנוח במילאן, העזיבה היתה מוצדקת. אפילו עניין של מעמד היה מקובל. אבל עניינים כספיים? הבחור נמצא בחוזה מקצועני כבר שנתיים, מאז היותו בן 16. הוצע לו חוזה של 5 מיליוני אירו בעונה, מה שיספיק גם לניני ניניו. וזה לא שכעת הוא בשיא הקריירה. יכולת גבוהה מהלך החוזה הקרוב יכלה להקפיץ אותו לגבהים מטורפים גם מהבחינה הכספית. כמו כן, מילאן ביצעה רכש מסיבי במהלך הקיץ ונראה שהיא בדרך חזרה לקדמת הבאה האיטלקית והאירופאית, לאחר שינוי הבעלות. לא מדובר פה על שכיר חרב או על בחירת דראפט, אלא על שחקן שגדל במחלקת הנוער של מילאן, אוהד של הקבוצה ושדרכה כבר הגיע גם לנבחרת הלאומית. ג'יג'יו יכל להיזכר כבופון של מילאן. אולי אפילו יותר מזה, כיוון שהוא שחקן בית. אולי משהו בסגנון של פאולו מלדיני. זכותו כמובן לחשוב בטווח הזמן הקצר ולנצל עד תום את יכולת ההתפרנסות, פן פציעה תסיים לו את הקריירה או סתם התדרדרות ביכולת, אבל אני חושב שבטווח הזמן הארוך יש לו יותר מה להפסיד מאשר להרוויח.
- בחודש הבא יפתחו שני האירועים היוקרתיים ביותר בענפי הטניס ואופני הכביש, הלוא הם טורניר ווימבלדון והטור דה פראנס. מי שסומנו כמועמדים הבכירים לזכייה או לכל הפחות מהמועמדים הבכירים לזכייה, רוג'ר פדרר וכריסטופר פרום, מגמגמים שבועות אחרים לפני המועד בו נדרש מהם להגיע לשיא. פדרר נראה חלוד מאד בהפסד לטומי האס קשישא ופרום נראה חלש ביחס לשנים הקודמות בקריטריום דה דופינה, כשבקטע המסיים אף נדחק מחוץ לפודיום. אז נכון, יש הבדל עצום בין טורניר ATP 250 לבין ווימבלדון ובטח שיש הבדל עצום בין הדופינה לטור דה פראנס, אבל נראה לי שהערכת סיכויי הזכייה של השניים השתנתה לא מעט במהלך השבועות האחרונים.
להמר נגד פרום בטור זה הימור גרוע או. טוב יותר מלהמר נגד לברון במזרח?
אני אלך עם טוב יותר
רגע, האם סקיי זה סופר-טיים? 😉
כן 😀
אוי נכון, היא גם שרת הספורט….
גורם ללימור לבנת להיראות כמו אסתר רוט-שחמורוב….
+1
לקח לי עד אמצע הפיסקה להבין שקני לא מתחרה בסייף, אלא בכדורגל…
אחלה יומן.
ובינתיים בגולף (אני מעתיק תגובה מדיומא):
ב-US OPEN בגולף ישנו שחקן חובב בן 22 מאונ' טכסס איי אנד אם בשם קמרון צ'אמפ המפליא בדרייבים שלו הארוכים מכל המקצוענים. הוא בין המובילים. מאז 1933 אף חובב לא ניצח את ה-US OPEN.
וההפתעה הכי גדולה? ה-3 עם סכויים גבוהים ביותר לנצח (אחד מהם היה הפייבוריט של הפרה-טורניר דסטין ג'ונסון) לא עשו את ה-CUT והם יסתכלו על היומיים האחרונים של האופן (היום ומחר) בטיווי: דסטין ג'ונסון, רוי מקלרוי, וג'ייסון דיי. שלושתם בין הגולפאים הטובים בעולם!
כמו תמיד עסקני הספורט בארץ בוחרים להיעלב ולעשות דווקא במקום לחשוב מה לא בסדר אצלנו ואיך אפשר לשפר על מנת שספורטאי כשרוני יבחר בנבחרת ישראל או בספורט בארץ.
לקני סייף, מעצם היותו בעל דרכון אמריקאי, קיבל הזדמנות להגיע להישגים ו/או טורניר גדול בנבחרת הרבה יותר טובה.
אני לא מסכים עם הטיעון הזה של "לא עשה צבא", בתור ספורטאי מצטיין מה הוא היה בדיוק עושה בצבא, חוץ מלעצור את ההתקדמות שלו?
אני חושב שזה סיכון שצריך לקחת, גם מבחינת הנבחרת וגם מבחינת הצבא שיתכן שיהיה 2-3 שחקנים שלא עשו צבא שלבסוף יבחרו בנבחרת אחרת.
לגבי מקרה צלחת האליפות בכדורסל – זה היה פשט מבזה לראות את זה. תנו את הצלחת לקבוצה ועופו מהפודיום/במה או מה שזה לא יהיה במקום להיראות כמו ליצן שמחפש פרסום בכוח במקום לא שלו.
מנהלת הליגה למינהן צריכה להחליט שהנפת הצלחת תעשה אך ורק ע"י הקבוצה
מסכים איתך. נקמנות קטנונית. אז פעם בדור שחקן אחד ידפוק פארטיה למערכת. אפשר לחשוב. אחוזים גבוהים ביותר של אזרחי המדינה דופקים לה פארטיה בשירות הסדיר ועוד יותר מזה במילואים.
איך היה אומר אחד המפקדים שלי? יש 30% שעושים מילואים, 30% שמשלמים מסים ו-30% ששומרים על החוק. הבעיה היא שאלה אותם 30%.
הפועל ב"ש בכדורגל עשו חכם שלא נתנו לרגב להיות חלק מטקס הענקת הצלחת. אמנם היא נעלבה, אבל לפחות ברדה הניף ולא היא.
זו גם לא אשמתו של קני, אם גוטמן לא היה בוחר ע"פ קירבה/ע"פ שחקנים ששיחקו בהפועל ת"א סייף היה מקבל זימון מזמן, חבל שאנחנו כ"כ קרובים לאבד אותו כי הוא צעיר ועם פוטנציאל גבוה מאוד יחסית לנבחרת של עכשיו
נראה לי ש8% עושים מילואים
כלומר: שליש ממערך המילואים עושים מילואים אבל רק 25% בכלל מגיע למערך המילואים
אז המפקד שלך טועה!!!
עם כל הבעיה שיש ישנם הרבה יותר שעובדים ומשלמים מיסים ומשרתים בצבא.
תלמד את הנתונים:
מתוך סך מי שנמצאים בגיל, ובכשירות הרפואית המאפשרים שירות מילואים,
רק רבע רשומים במערך המילואים.
מתוך כלל הרשומים במערך המילואים, 40% שירתו בפועל שירות מילואים כלשהו (יום או יותר).
ביחד זה רק 10% ממי שיכולים לשרת במילואים.
שירות של 21 יום או יותר?
בערך 15% מאותם אלו ששרתו בפועל.
זה 1.5% מכלל מי שיכולים, וכשירים, לשרת שירות מילואים.
ואני עיגלתי את כל המספרים כלפי מעלה.
לגבי שירות סדיר זה אחרת לחלוטין.
תודה מתן. לגבי מירי רגב אמרת הכל אין מה להוסיף. לגבי ווימבלדון אז אני מאוד מאוד יופתע אם נדאל לא יזכה. קצת מוזר לי כל הקטע איתו אבל בסדר זה רק אני שלא מבין איך שחקן שנפצע כל כך הרבה פעמיים ונעדר לתקופות ארוכות כל כך בעקבות הפציעות חוזר כל פעם טוב יותר כאילו לא נפצע מעולם
אמנם נדאל בכושר מעולה, אבל צריך לקחת בחשבון שמאז 2011 הוא לא עבר את שלב שמינית הגמר.
תודה מתן. רגב בהיא בדיוק הדוגמא הקלאסית למשפט "לא משנה מה אתה כותב עליי, העיקר שתאיית את שמי נכון". במקרה שלה, גם לא ממש אכפת לה שמאייתים את שמה רקב (למשל). חולת פרסום מהסוג הנחות ביותר, אבל אפילו לא בטוח שהגרועה ביותר מבני חברי מפלגתה (מפלגה לגיטימית שמידרדרת בקביעות למחוזות ההתבהמות הפושים בארצנו).
בס"ד
לגבי סייף אתה טועה בעובדות. הצהיר שמעדיף את ארה"ב מספר פעמים וגם לכאורה זייף פציעה כדי לא להיות מוזמן פה. אלישע דווקא זימן למשחק האחרון ורצה לשתף רק סייף טען שפצוע אחרי ששיחק משחק מלא בקבוצה שלו.
יתכן שניתן היה ועדיים לעשות יותר רק העובדות שאתה מציג ובעיקר מה עיקר הרצון שלו- לא נכונות
הוא דווקא הצהיר שמעדיף את ישראל מספר פעמים.
אתה לוקח את ההצהרות האחרונות כשהוא מרגיש פגוע. אבל העדיפות שלו ברורה לישראל:
http://sports.walla.co.il/item/2833126
http://sports.walla.co.il/item/2815632
היו גם שחקני מכבי ת"א ששיחקו בגמר הגביע וכבר לפני היה ידוע שלא כשירים לנבחרת, ככה שאין פה משהו יוצא דופן.
מתן ידוע על מקרים דומים בענפים אחרים שהם לא כדורגל? אני מתכוון דווקא לענפים ה"אישיים" (טניס סייף ג׳ודו וכו)
כי בענפים האלה נשמע יותר הגיוני לעשות דבר כזה ואם כן אז באמת נראה שאולי יש עניין כלשהו לא להפריד בין הענפים מתוך עיקרון.
לגבי לקיחת הקרדיט זה אבסורדי אבל זה לא נשמע לי שונה מלקיחת הקרדיט על ההצלחה של גל גדות למשל (שהיא אבסורדית בפני עצמה)
זה דומה למצב בו אם גדות תזכה באוסקר, רגב תעלה במקומה לבמה לקבל את הפרס.
לגבי ענפים אישיים – אני מכיר רק את המקרה של אליס שלזינגר, אבל הוא כמובן שונה והיא גם ייצגה את ישראל במשך תקופה ארוכה.
והנה לך מערכון לארץ נהדרת…. (סתם בגלל שאין סיכוי שגדות תזכה באוסקר, כי אחרת הסיטואציה שאתה מתאר ריאליסיטית לחלוטין).
תודה מתן.
הסיפור של רגב ופרנקל הרבה יותר מעצבן כי הם עשו אותו הדבר כבר לפני שנתיים.
אני מאוד מקווה שיפיקו מכך לקחים, ויוציאו איזה נוהל שממש אוסר על פוליטיקאים ועסקנים להניף גביע.
בושה שאפילו צריך כזה נוהל.
באמת, איפה בושה של העסקנים? אני מתקשה להבין.
כל הכבוד לב"ש ומנהלת הליגה שמנעו סיטואציה זו.
ולגבי סייף – תומך בו 100%.
לא ספרו אותו כאן בשום שלב, וגם כשהצטיין היה ברור שיעדיפו על פניו שמות "גדולים" יותר שלא באים בנבחרת לידי ביטוי באופן קבוע.
מקווה מאוד שיוזמן לארה"ב וישחק שם.
תודה, מתן.
לא הייתי מודע בכלל להצגה הנוספת של מירי רגב,
אבל אני לא מופתע.
לזכותה יש לומר –
היא לא המציאה כלום.
נותנים לך – תיקח.
וזה מצליח לה. לא סתם היא כל כך גבוה ברשימת הליכוד.
כל בוז, כל פוסט מחאה, כל אזכור תקשורתי –
רק מחזקים את כוחה. הרי היא יודעת מה בסיס הכוח שלה, ואיך לפנות עליו.
אני דווקא אוהב את רגב.
איך אמר חבר שלי בזמן הבחירות בארה"ב?
רק טראמפ. כי צחוקים מעל הכל.
הסיכויים של נדאל בווימבלדון אינם כמו בצרפת. לא מדובר בחימר של רולאן גארוס , וגם בשיאו הוא לא היה דומיננטי באול-אינגלנד קורטס – אמנם לקח פעמיים , באחת מהן ב-2008 בגמר מול פדרר שהוגדר משחק הטניס הגדול בכל הזמנים, אבל הפסיד שם הרבה יותר זכיות . בנוסף , עכשיו אנחנו ב-2017 , ויש שחקנים שסיכוייהם טובים לא פחות משלו .